8 / 9
Page 8
The Islamic Bulletin
The Purpose Of Life In Hebrew
מבחינה כלכלית; כך, אני חזרתי לבית אמי והייתי רואה את הילדים בסופי
שבוע. בעלי לשעבר היה מביא אותם לבית אמי בצהרי יום שישי ולוקח
אותם בחזרה בבוקר של יום ראשון. לבי היה נקרע מרוב הכאב, וכל לילה
.הייתי בוכה בגללם, אך ההסדר הזה היה יותר טוב מכלום
כל לילה לפני שהלכתי לישון, הייתי קוראת את התנ”כ והברית
החדשה. כשילדיי היו אצלי, הייתי קוראת גם להם פרקים, בין אם הם
הבינו או לא. אחרי שהייתי קוראת, הייתי מבקשת עזרה מישו, או
מהמלאכים, או מהקדושים, או ממרים הבתולה. אבל לילה אחד לא
נשאר ממי לבקש, נגמרו כל הקדושים והמתווכים. אז אמרתי: “ועכשיו
נבקש מאלוהים”. בני אמר: “ומי זה אלוהים?” אני אמרתי: “הוא זה
שיצר אותך, יצר אותי. הוא לצדנו תמיד”. הוא עדיין היה חושב על
המילים האלה ולא כל-כך מבין, לכן אני הצבעתי על הצלב שלי כדי
להראות לו. אמרתי: “עכשיו תגיד תודה לאלוהים”. הוא הסתכל על
הצלב ואמר: “אמא, מי זה?” אמרתי לו: “זה אלוהים, זה בן האלוהים”.
הוא ענה לי: “את אמרת לי רק לפני רגע שאלוהים הוא לנצח. אז איך
זה שזה האחד הוא מת?” ואני אף פעם, אף פעם במשך החיים שלי
עוד לא חשבתי על כך לפני כן. הוא שאל שוב “מאיפה האלוהים הזה
בא?” אמרתי: “הוא בא מרחם מרים הבתולה. הוא אמר: “אה, אז הוא
כן נולד מתישהו בעבר”. אמרתי: “טוב, כן”. הוא המשיך: “אל אמרת
שהוא לנצח. הוא אף פעם לא מת ואף פעם לא נולד”. בני, שהיה אז רק
כבן שמונה, לבסוף פשוט שאלה אותי: “אמא, למה שלא תבקשי עזרה
ישירות מהאלוהים?” אני הייתי מופתעת ומודאגת, ולא מרוצה מכך
שהוא מעמיד בספק את האמונה שלי. אמרתי לו שכמוכן אני כמובן
מבקשת מאלוהים. לא ידעתי אז שהבן הזה שלי יגדל ובכל רגע יזכיר לי
.על הצורך להאמין רק באלוהים האחד, האמיתי. תודה לאל
אני התחתנתי שוב כמה שנים מאוחר יותר ועברתי לאוסטרליה, בזמן
שבעלי לשעבר עבר לערב הסעודית יחד עם משפחתו. השתוקקתי לראות
את ילדיי, אך קרה כך שבסופו של דבר התחתני פעם שלישית ועברתי
לגור לאיטליה. שם נולדו לי עוד שלוש בנות. עדיין, בכל לילה הייתי
מתפללת ומסיימת את התפילה במילים: “בשם האב, הבן ורוח הקודש.
אמן”. השנים עברו מהר כי הייתי עסוקה מאוד. כך, קיץ אחד הייתי
עסוקה במיוחד. התכוננתי לקראת בואם של בני ובתי, והרגשתי שמחה
רבה. כל-כך הרבה מחשבות עברו במוחי. האם הם יהיו שמחים לראות
אותי אחרי כל השנים האלה? על מה נדבר? ביקשתי עזרה בתפילות שלי.
למרבה המזל, ל הפחדים שלי התפוגגו בשדה התעופה ברגע שראיתי את
הילדים שלי. עינינו נפגשו, ומיד נוצר שוב הקשר החזק, הקשר בין האם
לילדיה, כאילו שעבר ממש מעט זמן מאז הפגישה האחרונה. הבן שלי
היה יותר דברן מבין השניים. הוא דאג להזכיר לי שהם לא אוכלים בשר
חזיר, וגם לא שותים או אוכלים משהו שמכיל אלכוהול. עניתי לו שאני
זוכרת את ההיבט הזה של הדת שלהם, נוסף על כך שאני בעצמי לא
אוכלת חזיר ולא שותה אלכוהול, הרגל שנשאר אצלי מאז נישואיי לאבא
שלו. בנוגע לבישול עם יין, אמרתי שאני אדאג להימנע מכך בזמן שבו הם
.נמצאים בביתי
היה לנו קיץ יפה מאוד ביחד. הילדים הסתדרו טוב איתי ועם האחיות
שלהם, וכולם יצאו לטיולים ובילויים ביחד. הכרנו אחד את השני יותר
טוב, ולא רציתי שהם יחזרו. כמובן, ידעתי שחייהם האמיתיים הם
בסעודיה, ושילדיי חייבים לחזור. כששאלתי את בתי כיצד אמה החורגת
מתייחסת אליה, פחדתי מאוד מהתשובה שלה. לשמחתי הרבה שמעתי
.שהיא מתייחסת אליה כמו לבת
אחרי הקיץ ההוא, ילדיי ביקרו אותי ביחד עוד פעמיים. כשבני היה
, הוא הגיע לבד והיה חי איתי במשך חצי שנה. איך שאנחנו התווכחנו
21
בנושא הדת! אנחנו די דומים מבחינת האופי, אבל גם יש בינינו הבדלים
בולטים. בזמן שלי יש דם חם, הבן שלי הרבה יותר רגוע, ומצליח לשמור
על מזג קר בזמן הוויכוחים בזמן שאני לא. הניגוד הזה פועל לטובתו,
לדעתי, בכך שהוא מאפשר לנו למצוא איזון כלשהו בוויכוחים. למרות
ההבדלים בינינו, שנינו מאוד איכפתיים ונדיבים. מה שאני במיוחד אוהבת
לגבי הבן שלי, זה זה שהוא משקיע את הנשמה בכל דבר שהוא עוסק בו.
למרות שלבני יש אופי רך, יש לו גם משמעת עצמית והוא נוהג לסיים כל
דבר שהוא התחיל בו. אני גם מעריכה את זה שהוא מסוגל לשמור על
ראש קר במצבים מלחיצים ביותר. הוא מנסה להחזיק את עצמו בידיים
עד כמה שאפשר ולא להתעסק יותר מדי בבעיה אם היא נראית לו בלתי
פתירה. בזמן הזה, המשכתי להתפלל בשביל שבני יעבור לדת הקתולית.
כל-כך רציתי שהוא יהפוך לכומר, כי חשבתי שהיה יוצא ממנו נואם דתי
טוב. ראיתי שהוא ילד טוב, וגם יירא אדוניי. תכונות מתאימות לכומר.
כשפעם אמרתי לו שהיה יוצא ממנו כומר נפלא, הוא פשוט חייך ואמר
שיש יותר סיכוי לכך שאמו תהפוך למוסלמית, מאשר שהוא יהפוך לכומר
.קתולי
אחרי שישה חודשים בני החליט לנסות לחיות באמריקה. הוא עבר
לשם והשתקע במיאמי, פלורידה. בינתיים אני התאלמנתי ונשארתי בבית
לבד יחד עם רק בת אחת בגיל ההתבגרות. בני מאוד רצה שאני אחיה
.17-
איתו באמריקה, אז בסוף נכנעתי ועברתי לשם יחד עם בתי בת ה
אהבנו את החיים שם ובתי התחילה להתאקלם מהר מאוד. מבחינת
יחסיי עם בני, שום דבר לא השתנה והמשכנו להתווכח לגבי האסלאם
והקתוליות, כשכל אחד נשאר בדעה שלו. לפעמים, כשהייתה עולה סוגיית
שלישיית הקודש ולא ידעתי איזו טענה להביא להגנת הדת שלי, הייתי
פשוט מרימה ידיים בייאוש ועוזבת את החדר. מאוד הרגיז אותי שבני
.מנסה להפריך את הדת שלי
הייתי שואלת אותו, למה הוא לא יכול להיות כמו כל המוסלמים
האחרים, שמקבלים אותי כפי שאני ולא מנסים לשכנע אותי בנושא הזה.
הוא ענה שהוא לא כמו האחרים, שהוא הבן שלי, שהוא אוהב אותי
ורוצה שאני אלך לגן עדן. אמרתי לו שאני כן הולכת לגן עדן, כי אני אישה
טובה וישרה, שלא גונבת ולא מרמה או משקרת לאנשים. בני ענה שאכן
הדברים האלה חשובים בחיים האלה, אך בספר הקוראן הרבה פעמים
כתוב שאללה לא סולח לאנשים את חטא הפוליתיאיזם. הקוראן אומר
שהחטא היחיד שאללה לא יסלח עליו זה חטא הפוליתיאיזם, אך שהוא
יכול לסלוח חטאים אחרים, לפי רצונו. הוא התחנן שאני אקרא ואלמד
על האסלאם, ואף הביא ספרים שאוכל לקרוא, אך אני סירבתי. נולדתי
.קתולית, ואמות קתולית
במשך עשר השנים הבאות, המשכתי לחיות לצד בני, אשתו
וילדיהם. רציתי גם לנסות להיות זמן-מה לצד הבת שלי שהתגוררה
בערב הסעודית. לא היה קל להשיג ויזה. בני אמר בצחוק שאילו הייתי
מתאסלמת, התהליך היה הופך להרבה יותר קל, כי הייתי יכולה אז לקבל
את הויזה של עומרה. אמרתי לו בקשיחות שאני לא מוסלמית. לבסוף,
אחרי ניסיונות רבים ובעזרת כמה מכרים, קיבלתי ויזת מבקר והייתי יכולה
לראות את בתי שהייתה עכשיו אם לשלושה ילדים. לפני שעזבתי, הבן
שלי חיבק אותי חזק מאוד ואמר שהוא רוצה שאני אדע כמה הוא אוהב
אותי וכמה הוא רוצה גן עדן בשבילי. הוא אז אמר שלו חסר לו שום דבר
בחיים, חוץ מאמא מוסלמית. הוא אמר שכל יום הוא מתפלל לאלוהים
.שהלב שלי יקבל את האסלאם. אמרתי לו שזה לעולם לא יקרה
כשביקרתי את הבת שלי בערב הסעודית, התאהבתי במדינה, באנשיה
ואפילו באקלים שלה. לא רציתי לעזוב אחרי שישה חודשים, אז ביקשתי
הארכה. חמש פעמים ביום הייתי שומעת את האדאן, הקריאה לתפילה,
ורואה את המאמינים סוגרים את חנויותיהם ועסקיהם וממהרים לתפילה.
למרות שזה היה נוגע ללב, המשכתי לקרוא את הספר הקדוש שלי בבוקר
ובערב ולהתפלל כל יום. אף פעם הבת שלי או המוסלמים האחרים לא
ניסו לדבר איתי על הדת ולהשפיע עליי, והיה לי חופש מוחלט מבחינה
.דתית
הבן שלי הגיע לערב הסעודית כדי לבקר אותי. הייתי שמחה מאוד.
ברגע שבו הוא הגיע, מייד התחיל שוב לדבר איתי על אחדות האל.
כעסתי מאוד ואמרתי לו שהייתי בערב הסעודית יותר משנה, ואף פעם
לא ניסו אפילו לדבר איתי על הדת, בזמן שהוא, בהיותו יומיים פה, שוב
התחיל עם הדיבורים האלה. שוב הוא התנצל ואמר כמה הוא רוצה שאני
אתאסלם, וכשעניתי לו שלעולם לא אמיר את הדת הנוצרית שלי, הוא